וַיִּתְנַבֵּ֞א אֱלִיעֶ֤זֶר בֶּן־דֹּדָוָ֙הוּ֙ מִמָּ֣רֵשָׁ֔ה עַל־יְהוֹשָׁפָ֖ט לֵאמֹ֑ר כְּהִֽתְחַבֶּרְךָ֣ עִם־אֲחַזְיָ֗הוּ פָּרַ֤ץ יְהוָה֙ אֶֽת־מַעֲשֶׂ֔יךָ וַיִּשָּׁבְר֣וּ אֳנִיּ֔וֹת וְלֹ֥א עָצְר֖וּ לָלֶ֥כֶת אֶל־תַּרְשִֽׁישׁ׃
ערבי נחל
אכן הרשע הזה שר המשקים לא שת לבו גם לזאת, והעיד עליו הכתוב ולא זכר כו' וישכחהו, ר"ל כיון שכמים פנים כו' לכן ע"י שהוא לא זכר את יוסף גם יוסף שכח אותו, ולזה גבי שר המשקים אמר לא זכר כי מתחלה ועד סוף לא נתן אל לבו כלל לזכרו, אבל ביוסף אמר וישכחהו, כי באמת עשה שלו ועלה זכרונו מתחלה תמיד לטוב לפניו עד שמחמת שכמים פנים לפנים כו' שכחו וק"ל, וזהו כענין מ"ש הנביא ליהושפט (דהי"ב כ', לז) בהתחברך לרשע פרץ ה' את מעשיך, ירצה, כי אף שהתחברות הוא דבר גדול מאד, מ"מ בהתחברות לרשע היא לא לעזר ולא להועיל, כי הרשע לעולם לא יעשה זאת ואינו חושב לעולם רק טובת עצמו ולא טובת חבירו. ולזאת נענש יוסף, כי עם שגוף המעשה הוא טוב מאד ובטחונו שם בה', מ"מ היה לו להבין כי הטוב שבמצרים אינו בערך הזה שיוכלו להתחבר עמו כי רשעים וחטאים המה ובמקום שאין אנשים להתחבר עמהם יעזרנו ה' בלא סבה. ולכן היה עונש מדה כנגד מדה, שע"י שאמר זכרתני והזכרתני שעלה בדעתו ע"י זכירת שניהם יצילם ה', ושהמצרי הזה יזכרהו לטובה בעוד שייטב לו, הראה לו הש"י שהרשע ההוא לא יזכרנו כלל כל עוד שיהיה טוב לו עד עת שיגיע הפתרון הרע אליו שאירע לו החטא ההוא עוד הפעם כמאמר יוסף אז הוא שישים אל לבו ענין יוסף ועי"ז נתעכב שנתים ימים עד עת בא אליו הפתרון ועשה החטא ההוא עוד הפעם.